היסטוריית פיתוח של פלסטיק

בשנת 1845, סיינברג, כימאי שחי בבזל, צפון-מערב שווייץ, נתקל במקרה בחומצה חנקתית מרוכזת ובחומצה חנקתית מרוכזת על השולחן בעת ביצוע ניסוי בבית. הוא מיהר להרים את סינר הבד של אשתו כדי לנגב את החומצה המעורבת שעל השולחן. אחרי המהומה הוא תלה את הסינר ליד הכיריים לייבוש. באופן בלתי צפוי, הסינר עלה בלהבות והפך לאפר בן רגע. סייברטרון חזר למעבדה עם "תגלית גדולה" זו ו"תאונות" חוזרות ונשנות. לאחר ניסויים רבים, סייברטרון סוף סוף מצא את הסיבה: המרכיב העיקרי של סינר הבד המקורי היה תאית. הוא בא במגע עם חומצה חנקתית מרוכזת ותערובת מרוכזת ליצירת גריז ניטרוצלולוז, שהיה הניטרוצלולוז שהיה בשימוש נרחב מאוחר יותר. סנבר מצא את הפלסטיות של ניטרוצלולוז, והדברים שנעשו ממנו היו בלתי חדירים. הוא השתמש בו בעניין רב כדי להכין כמה קערות אורז יפות, כוסות, בקבוקים וקומקומים. הוא העריך את יצירות המופת שלו וכתב מכתב לידידו פאראדיי, מדען, על הקציר הבלתי צפוי. לרוע המזל, לפאראדיי לא היה אכפת עד שהופיע צלם. לצלם אלכסנדר פארקס יש תחביבים רבים, וצילום הוא אחד מהם. במאה ה -19, אנשים לא יכלו לקנות סרטי צילום מוכנים וכימיקלים כפי שהם עושים היום. לעתים קרובות הם היו צריכים להכין את מה שהם צריכים. אז כל צלם חייב להיות גם כימאי.

אחד החומרים המשמשים בצילום הוא "קולודיון", שהוא מעין תמיסת "ניטרוצלולוז", כלומר תמיסת תאית חנקתית באלכוהול ואתר. באותה תקופה השתמשו בו כדי להדביק כימיקלים רגישים לאור לזכוכית כדי ליצור מקבילה לסרט הצילום של ימינו.

בשנות ה-50 של המאה ה-19 בחנו פארקים דרכים שונות להתמודד עם קולודיון. יום אחד הוא ניסה לערבב קולודיון עם. להפתעתו, התערובת הפיקה חומר קשיח וגמיש. פארקס כינה את החומר "פקססין", שהיה פלסטיק מוקדם. פארקים השתמשו "paxsin" לעשות כל מיני פריטים: מסרקים, עטים, כפתורים ואביזרים להדפסת תכשיטים. עם זאת, פארקס לא היה מודע מאוד לעסקים והפסיד כסף על ההרפתקה העסקית שלו. במאה ה -20, אנשים החלו לחפור עבור שימושים חדשים של פלסטיק. כמעט כל הפריטים הביתיים יכולים להיות עשויים מסוג כלשהו של פלסטיק. להמשיך לפתח את הישגי הפארקים ולהפיק מהם רווחים, מה שנשאר לממציאים אחרים. ג'ון וסלי חייט, מדפיס מניו יורק, זיהה את ההזדמנות בשנת 1868 כאשר חברת ביליארד התלוננה על מחסור בשנהב. הייאט שיפרה את תהליך הייצור ונתנה ל"פקסין" שם חדש - "צלולואיד". הוא קיבל שוק מוכן מיצרני ביליארד ועד מהרה עשה כל מיני מוצרים מפלסטיק. פלסטיק מוקדם היה קל לעלות באש, מה שהגביל את מגוון המוצרים שיוצרו מהם. פלסטיק שיכול לעמוד בהצלחה בטמפרטורות גבוהות הוא "bakelite". ליאו בייקלנד השיג את הפטנט בשנת 1909.

בשנת 1909, Baekeland בארצות הברית החלה לסנתז פלסטיק פנולי. בשנות ה-30 הניילון יצא שוב. הוא ידוע כ"סיב המסונתז מפחם, אוויר ומים, דק יותר ממשי עכביש, קשה יותר מפלדה וטוב יותר ממשי". הופעתם הניחה את הבסיס להמצאה וייצור של פלסטיק שונים. בשל התפתחות התעשייה הפטרוכימית במלחמת העולם השנייה, הנפט החליף את הפחם כחומר גלם של פלסטיק, וגם תעשיית ייצור הפלסטיק התפתחה במהירות.

פלסטיק הוא חומר קל מאוד. חימום בטמפרטורה נמוכה מאוד יכול להפוך אותו לרך וליצור דברים בצורות שונות כרצונו. מוצרי פלסטיק יש צבעים בהירים, משקל קל, אין חשש ליפול, חיסכון ועמידות. הופעתה לא רק מביאה נוחות רבות לחייהם של אנשים, אלא גם מקדמת מאוד את התפתחות התעשייה.

עם זאת, המצאת הפלסטיק היא בת פחות מ -100 שנה. אם אנשים היו באקסטזה לגבי לידתם באותו זמן, הם היו צריכים להתאמץ מאוד כדי להתמודד עם הדברים האלה שהם מלאי חיים ומהווים איום גדול על סביבת החיים האנושית.

פלסטיק הוא מוצר נפט כימי המופק מנפט או פחם. לאחר ייצורו, קשה להשפיל באופן טבעי. פלסטיק לא יירקב ויתפרק מתחת לאדמה במשך 200 שנה. מספר רב של פסולת פלסטיק ייקברו מתחת לאדמה, אשר יהרוס את חדירות הקרקע, להקשיח את הקרקע ולהשפיע על הצמיחה של צמחים. אם בעלי חיים אוכלים פלסטיק מעורבב עם מזון או נשאר בטבע בטעות, הם גם ימותו עקב חסימת מערכת העיכול.

כיום, התפוקה השנתית של פלסטיק בסין היא 3 מיליון טון והצריכה היא יותר מ -6 מיליון טון. התפוקה השנתית של כל הפלסטיק היא 100 מיליון טון. אם מחשבים לפי 15% מפסולת הפלסטיק השנתית, פסולת הפלסטיק השנתית היא 15 מיליון טון. פסולת הפלסטיק השנתית של סין היא יותר ממיליון טון, ושיעור פסולת הפלסטיק באשפה מהווה 40%. מספר כה גדול של פסולת פלסטיק קבורים מתחת לאדמה כמו אשפה, אשר ללא ספק מביא לחץ גדול יותר על הקרקע החקלאית כי הוא כבר חסר.

פלסטיק לא רק מביא נוחות לחייהם של אנשים, אלא גם מביא צרות עתידיות לסביבה. אנשים מכנים את האסון שמביא הפלסטיק לסביבה "זיהום לבן". כיום, מדינות רבות מאמצות שריפה (התחדשות אנרגיה תרמית) או עיבוד מחדש (התחדשות מוצרים) כדי להתמודד עם פסולת פלסטיק. שתי שיטות אלה הופכות את פסולת הפלסטיק לממוחזרת ומשיגות את המטרה של חיסכון במשאבים. עם זאת, מכיוון שפסולת פלסטיק תייצר גזים מזיקים לגוף האדם ותזהם את הסביבה במהלך שריפה או עיבוד מחדש, ניתן לומר כי הטיפול בפסולת פלסטיק הוא עדיין כאב ראש בהגנה על הסביבה.

המשרד הכללי של מועצת המדינה פרסם את ההודעה על הגבלת הייצור והמכירה של שקיות קניות מפלסטיק, המחייבת את כל המרכולים, הקניונים, ירידי השוק ומקומות קמעונאיים אחרים ליישם את מערכת השימוש בתשלום של שקיות קניות מפלסטיק ולא יספקו שקיות קניות מפלסטיק ללא תשלום. בנוסף, רכבות נוסעים, ספינות נוסעים, מכוניות נוסעים, מטוסים, תחנות, שדות תעופה ונקודות נוף אינם מורשים לספק לנוסעים ולתיירים שקיות קניות דקות במיוחד מפלסטיק (שקיות אריזה). שקיות קניות מפלסטיק חייבות להיות מתומחרות בבירור ונאספות בנפרד. בהודעה נקבע כי מקומות קמעונאיים לא יספקו ללא תשלום ולא יאספו שקיות קניות מפלסטיק הכלולות במחיר הכולל של המצרכים ללא תשלום. במקביל, המחלקות הרלוונטיות יגבשו אמצעי ניהול ספציפיים לשימוש בתשלום בשקיות קניות מפלסטיק במקומות קמעונאיים בסחורות, וייצרו בהדרגה סביבת שוק לשימוש בתשלום בשקיות קניות מפלסטיק.

ההודעה קוראת לשוב ולשאת שקיות בד וסלי ירקות, לעשות שימוש חוזר בשקיות קניות עמידות ולהפחית את השימוש בשקיות ניילון. במקביל, ארגונים צריכים גם לפשט את אריזות הסחורות ולבחור שקיות אריזה ירוקות וידידותיות יותר לסביבה. ההודעה גם מעודדת ארגונים וכוחות חברתיים לספק שקיות קניות רב פעמיות כגון שקיות בד להמונים ללא תשלום. ייצור ומכירה של שקיות ניילון דקות במיוחד אסורים בכל רחבי הארץ. החל מה-1 ביוני 2008 תגובש מדיניות מיסוי לריסון זיהום פסולת פלסטיק. כמו כן, ייאסר ייצור, מכירה ושימוש בשקיות קניות מפלסטיק (שקיות קניות דקות במיוחד) בעובי של פחות מ-0.025 מ"מ ברחבי הארץ. קניונים גדולים ברחבי הארץ יפעילו שימוש בתשלום בשקיות ניילון, והלקוחות יצטרכו לשלם עבור שקיות ניילון, כדי לעצור את התפשטות שקיות הניילון.